יום הסטודנט 2008 של אוניברסיטת בן גוריון ומכללת ספיר

עד לאירוע החטיפה, אודי הוא סטודנט לתואר שני בטכניון, אלדד- סיים מכינה במשפטים בבר- אילן ועמד להתחיל את לימודיו לתואר הראשון שם. גלעד- לאחר שחרורו, לבטח היה בוחן באיזה מוסד לימודים ירצה להעמיק את ידיעותיו ולרכוש מקצוע, אולי היה בוחר ללמוד ממש כאן.

במקרה הפעם נחטפו שלושה חיילים בשם גלעד, אודי ואלדד. תסתכלו ימינה ושמאלה- מחר זה יכול להיות חבר שלך או שלך שתמונתו מופיעה בידיעות אחרונות.

אין לי איך להתחיל לתאר לכם איזו תחושה מוזרה זו לתלות שלטים עם פרצוף מחייך של חבר טוב שכבר שנתיים לא ראיתי. כל ערב שיורד ואלדד שלא חוזר, מצד אחד משרים את התחושה שמי שאמון על החזרתם לא מחוייב מספיק למשימה המקודשת מכל- הצלת חיים ומהצד השני מגבירים את הרצון לעשות עוד ולהמשיך לצעוק את צעקתו של אלדד ואת צעקתם של גלעד ואודי.

מי שצריך והתחייב להחזיר את החיילים החטופים הוא ראש הממשלה, ובמבחן התוצאה הוא נכשל כישלון חרוץ. החברים שלנו נרקבים בשבי כבר שנתיים- הם ואנחנו לא רואים אור בקצה המנהרה.

אנו קוראים לכם להצטרף למטה המאבק שלנו: "מטה החברים למען החטופים" בו אנו עמלים שלא לתת מנוח למקבלי ההחלטות עד שישימו את הצלת חייהם של גלעד, אודי ואלדד בראש סדר היום המדיני.

אנו שואבים הרבה כוח מאלפי מתנדבים שהצטרפו לשורותינו עד כה שמחזקים את תחושתנו כי השבתם במהרה של שלושת חיילי צה"ל הנו הצו המוסרי הבסיסי ביותר של מדינה והעומדים בראשה.

בתקווה שלא נצטרך להזכיר ביום הסטודנט הבא את המשך הפקרתם של גלעד, אודי ואלדד, וגם בעזרתכם נצליח להשפיע על מקבלי ההחלטות בראשם ראש הממשלה, לעשות את המהלכים הנדרשים לסיים את הטרגדיה הזאת- אנחנו חייבים להם את זה כחברים, כחיילי מילואים וכאזרחים.

שי שנקמן
מטה החברים למען החטופים
28.05.08