דגן שוחר – מפקד המחלקה של גלעד שליט
נאום באירוע למען גלעד שליט 27.08.08 – קיבוץ סופה
היום הזה, במקום הזה, אנחנו כאן מציינים את יום ההולדת של גלעד, במקום האחרון בו דרך כאדם חופשי לפני שנחטף אל מעמקי רצועת עזה וממנה עדיין לא שב. אנו מציינים ולא חוגגים, מכיוון שכבר שנתיים וחודשיים אנו נלחמים בממשלת ישראל שעד כה נכשלה כשלון חרוץ במבחן הבסיסי של כל ממשלה בישראל – הדאגה לשלום אזרחיה.
ממשלת ישראל חלשה, מובסת, מובלת ולא מובילה, נכנעת ולא יוזמת, מעניקה מחוות ללא סיבה ודואגת לצד השני יותר מאשר היא דואגת לאזרחיה שלה. כי אם לא איך אפשר להסביר את שחרורם של מאות אסירים מאז חטיפתו של גלעד, איך אפשר להסביר את חוסר העשיה של הממשלה, איך אפשר להסביר את העובדה שמשפחת שליט נאלצת להגיש בג"צ נגד ממשלה בישראל?
כבר שנתיים וחודשיים אנו קוראים לראש הממשלה אבל הוא לא עונה. לא מתיחס, לא מגיב, נצור לו במגדל השן שלו ומתעסק לו בעינייניו האישיים עליהם אנו קוראים בעיתונים חדשות לבקרים.
אדוני ראש הממשלה, אתה אמנם כנראה עומד ללכת הביתה בקרוב, אבל, לפני שאתה הולך, תזכורת אחת קטנה וכואבת - אתה הוא זה ששלח את גלעד לשמור על גבולות הארץ, אתה הוא זה שחייב להחזיר אותו הביתה בריא ושלם!
העם אומר לכם משפט אחד בסיסי – גלעד שליט הביתה או ממשלת ישראל הביתה!
בשנתיים האחרונות, פועל מטה החברים למען החטופים למען הבנים אותם שלחה המדינה אך מיאנה להחזירם. במשך כל התקופה הזו ראינו ממשלה ופוליטיקאים מנוכרים ולא אכפתיים. פוליטיקאים המתעניינים בדבר אחד בלבד – הם עצמם. גלעד שליט לא נמצא בסדר יומם. אף פעם. אף לא יום אחד.
גלעד שליט לא נמצא היום בבית כי הפוליטיקאים שלנו מפחדים להחליט החלטות קשות, כי הם חוששים למעמדם, וכי הם רואים רק את טובתם.
טובת המדינה ואזרחיה הם מזמן רק בגדר ססמאות. ואלו המעטים שדרכם ודעתם שונה – לא נשמעים.קולם לא מרקיע ולא פורץ את קירות בית הנבחרים שלנו. אז למי באמת אכפת למי יתקשרו בשלוש לפנות בוקר?
אנחנו לא יכולים להרשות למנהיגים להפקיר חייל, מכיוון שבכך הם מפקירים את כולנו ושומטים את הקרקע מתחת לרגלי הצבא. חייל שידע שהמדינה לא תילחם למענו לא ילחם למענה.
עם זאת, כן נשרת בכל עת ובכל תנאי בצבא ההגנה לישראל, למרות ועל אף קריסת המוסר אותו מובילים מנהיגי ישראל.
פעם זה היה ברור - מנהיג הולך בראש חיילותיו, וחוזר אחרי אחרון חייליו.
מחר זה יכול להתרחש שוב, שוב יעמדו חיילים בהגנה על הגבול הזה, ולא תמיד הניצחון כולו שלנו ויהיו נפגעים, זה יכול להיות אח, בן, או אב של כל אחד מאיתנו ואנו נהיה חייבים לדאוג לשלומם עד שובם משדה הקרב.
לא זו המדינה אותה שרתתי בצבא. לא זו המדינה בה אני מתחיל את חיי האזרחיים. בואו נחליט - כעת זו עת פקודה למעשים!